העליון: למען חיזוק מוסד הבוררות - ביהמ"ש יתערב בהליך רק במקרים חריגים

לפניי בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בבאר-שבע (השופטת ר' ברקאי) בת.א. 3172/09 ובת.א. 3191/09 מיום 24.6.2010, בו נדחתה בקשתה של המבקשת לביטול פסק הבוררות שניתן  על ידי השופט (בדימוס) ת' אור ביום 30.8.2009 ומנגד אושר פסק הבוררות (להלן בהתאמה: פסק הבוררות ו-הבורר).

רקע והליכים קודמים

1.         כפי שעולה מפסק דינו של בית המשפט המחוזי, המשיבה זכתה במכרז שפרסמה המבקשת, עיריית נתיבות (להלן: העירייה), בחודש פברואר 1999 לאספקת שירותי פינוי ואיסוף אשפה, גזם וגרוטאות בעיר אופקים. בעקבות זכייתה של המשיבה במכרז נחתם הסכם בין הצדדים ביום 8.7.1999 (להלן: ההסכם) למשך פרק זמן שתחילתו ביום 8.8.1999 וסיומו ביום 7.8.2001. ההסכם כלל אופציה להארכת ההסכם לתקופות מצטברות של חמש שנים. כפי שעולה מפסק הבוררות, בעקבות מחלוקות שהתגלעו בין הצדדים בקשר עם יישום ההסכם, ביום 3.4.2001 שלח ראש העיר למשיבה מכתב בו הודיע לה על סיום ההתקשרות בין הצדדים ביום 8.8.2001, בתום 24 חודשים מיום תחילתה. ההודעה על סיום ההסכם ניתנה על פי סעיף 18(ו) להסכם, המאפשר לעירייה לבטל את ההסכם על ידי מתן התראה של שלושה חודשים מראש, ללא צורך במתן הסבר או נימוק (להבדיל מהודעה על סיום ההסכם בעקבות הפרה יסודית או הפרה שלא תוקנה, בהתאם לסעיף 22 להסכם). על אף שליחתו של מכתב זה, לא תמו היחסים החוזיים בין הצדדים, והם המשיכו לנהל ביניהם משא ומתן בו היו מעורבים גם צדדים שלישיים. בסופו של דבר, ביום 9.12.2001 חתמו הצדדים על הנספח להסכם, אשר עומד בלב המחלוקת נשוא הבקשה שלפניי (להלן: הנספח):

"...לפיכך הותנה והוסכם בין הצדדים כדלקמן:

1. באשר למחלוקות שהתגלעו בין הצדדים עד למועד עריכת הסכם זה ככל שהם נוגעים לשאלת בעלות הרכבים מותירים הצדדים שאלה זו להכרעה שיפוטית.

2. לקבלן אין ולא תהינה כל טענה, תביעה ו/או דרישה כל שהיא מהעירייה בגין התקופה שמיום חתימת ההסכם ועד למועד עריכת נספח זה.

3. תוקפו של ההסכם מיום 8.7.99 יוארך בהתאם להסכמת הצדדים ובלבד שהקבלן עמד במלוא התחייבויותיו על פי ההסכם מיום 8.7.99.

4. הקבלן מתחייב לבצע את כל עבודות פינוי האשפה בשטח העיר אופקים וזאת בהתאם להסכם.

5. הקבלן יעסיק את מס' העובדים כאמור בהסכם ובלבד שמס' העובדים לא יעלה על 11 וזאת על פי ההסכם, ובהתאם לתנאים הסוציאליים להם זכאים העובדים עפ"י דין.

מובהר כי עובד אשר יעדר מעבודתו לתקופה העולה על זמן סביר לא תקזז העירייה את שכר העובד עבור תקופת היעדרותו כאמור.

6. בתמורה לביצוע כל עבודות הקבלן תשלם העירייה לקבלן עבור ביצוע פינוי אשפה עפ"י ההסכם סך של 140,000 ש"ח עפ"י התנאים והמועדים הקבועים בהסכם.

למען הסר ספק יובהר כי מסכום התמורה כאמור תקזז העירייה את עלות העובדים ואת ההנחה בגין שימוש ברכבי העירייה לתקופות ההסכם לרבות ביטוחים ושונות.

7. האמור בנספח זה אינו בא לגרוע מהוראות ההסכם שנחתם בין הצדדים ביום 8.7.99 והוא בה להבהיר ולסכם את התקופה עד ליום חתימת הסכם זה ומיום חתימת הסכם זה ועד לסיום ההסכם על פי החלטת הצדדים".

2.         בעקבות מחלוקות נוספות שהתגלעו בין הצדדים הגיעה ההתקשרות בין הצדדים לסיומה ביום 30.4.2004. במסגרת הסכסוך בין הצדדים בשנת 2004 הגישה המשיבה תביעה כספית כנגד המבקשת. בירור המחלוקות בין הצדדים הועבר לבוררות בפני עו"ד אילן בומבך שהתפטר מתפקידו. לאחר מכן התבררו המחלוקות בין הצדדים אצל הבורר עו"ד אמיר פישביין. כעולה מפסק דינו של בית המשפט המחוזי המבקשת לא התייצבה לדיונים בפני הבורר פישביין ולכן ניתן פסק בוררות לחובתה אשר בוטל בהמשך על ידי בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו ביום 18.12.2007. בקשת רשות ערעור שהוגשה לבית משפט זה נדחתה. לבסוף, ביום 11.8.2008 קבע בית המשפט המחוזי בבאר-שבע (השופטת ר' ברקאי) כי הסכסוך יועבר לבוררות בפני השופט (בדימוס) ת' אור בהתאם לשטר הבוררות שנחתם בין הצדדים ובו נקבע, בין היתר, כי הבורר יהיה כפוף לדין המהותי. ביום 30.8.2009 ניתן פסק הבוררות.

פסק הבוררות

3.         פסק הבוררות מתפרס על פני למעלה משישים עמודים, במסגרתם התייחס הבורר למכלול טענות הצדדים, תוך שנימק את הכרעותיו ועיגן אותן בחומר הראיות. בסופו של יום חייב הבורר את המבקשת לשלם למשיבה סך של 3,442,351 ש"ח בצירוף מע"מ כדין וכן שכר טרחה ושכר בורר לרבות הוצאות כמפורט בסעיף 64 לפסק הבוררות. להלן תובא תמצית פסיקתו של הבורר בשתי הסוגיות שכנגדן מופנית בקשת רשות הערעור שלפניי: המחלוקת ביחס לתוקפו של סעיף 2 לנספח וכן, התחייבות העירייה להעביר את הבעלות בכלי הרכב ששימשו לפינוי האשפה על שמה של המשיבה.

סעיף 2 לנספח להסכם

4.         הבורר קבע כי לכאורה עולה מסעיף 2 של הנספח כי המשיבה ויתרה על כל טענה או תביעה מהעירייה בגין התקופה שעד לחתימת הנספח. ואולם, המשיבה טענה כי הנספח להסכם אינו משקף את מלוא ההסכמות אליהן הגיעו הצדדים במעמד חתימת הנספח. לטענת המשיבה, למסמך זה נלוותה הסכמה, שלא בכתובים, אליה הגיעו הצדדים, לפיה תעביר העירייה למשיבה סך של 1.4 מיליון ש"ח בגין חובות העבר. המשיבה טענה כי רק נוכח הבטחה מפורשת זו מטעם העירייה לתשלום סכום זה, היא הייתה נכונה לחתום על הנספח. העירייה הכחישה מתן הבטחה שכזו וטענה כי הנספח הוא מסמך משפטי הממצה את כל זכויותיה של המשיבה.

5.         הבורר קבע כי יש ללמוד על נסיבות חתימת הנספח מהתצהירים ומהעדויות שמסרו מר יעקב עבדה, מנהל אגף שיפור פני העיר בעירייה (להלן: עבדה), ומר יוסף לסרי, אחד משני מנהליה של המשיבה (להלן: לסרי). אלו היו דמויות המפתח בשעת חתימת הנספח. הבורר קבע כי מתצהיריהם ומעדויותיהם של עבדה ולסרי, עולה תמונה עובדתית לפיה ויתורה של המשיבה על תביעות כספיות נוספות כלפי העירייה בגין חובות העבר היה מבוסס על הסכמה נוספת בין הצדדים לתשלום סכום של 1.4 מיליון ש"ח, הסכמה אשר לא מצאה את ביטויה בכתובים. כפי שעולה מפסק הבוררות, עבדה העיד כי הייתה הבנה שתואמה בינו לבין  ראש העיר כי המשיבה תקבל צ'קים על סכום כולל של 1.4 מיליון ש"ח. הבורר ציין כי תמוה בעיניו שהמשיבה לא דאגה לעגן עלי כתב את חובת העירייה לשלם לה 1.4 מיליון ש"ח נוכח האמור בסעיף 2 של הנספח, אך יחד עם זאת בנסיבות המקרה המיוחדות, ובהסתמך על העדויות הנ"ל הגיע הבורר למסקנה כי חתימת הנספח לוותה בהתחייבות הנוספת הנ"ל. עוד הוסיף הבורר כי אין זה הגיוני שהמשיבה תוותר על חוב כה גדול וכן כי העדים מטעם העירייה אשר היו יכולים לסתור את גרסתם של עבדה ולסרי - ראש העירייה והגזבר - לא זומנו לעדות ולא הכחישו את הגרסה הנטענת על ידי המשיבה. העד היחיד שהעיד מטעם העירייה היה מר עבדה והבורר התרשם לגביו כי עדותו תומכת חד משמעית בטענת המשיבה, כי הינו עד מהימן וכי ממילא לא היה לו כל אינטרס לפגוע בעירייה.